"תקשיב, כל שיר היה כל כך מדוייק..."

את מה שהיא אמרה לי לפני ואחרי כבר לא כל כך שמעתי.

איזה אושר. זה כל מה שאני מכוון אליו. והנה באה אלי מישהי ואומרת לי שזה היה מספיק בולט בשביל שהיא תשים לב לזה.

מתוך כל השירים שאני מכיר להבין מה יהיה הכי נכון עכשיו, תוך כדי תנועה.

ויש תוכנית כללית והכיוון פחות או יותר ידוע.

אבל יש הפתעות בדרך. ויש את הקהל. והכל תלוי בהכל.

וצריך לבחור.

ושיר נקשר לשיר. חייב לשמור על קשר. אפילו אם זה שינוי כיוון חד, יש סיבה, יש את ההרגשה שמאשרת את זה שנייה אחרי שזה קורה. והחיוכים שעולים פתאום.. איזה כיף! לדעת שאני יודע. למרות שהרבה פעמים בחירות מרגישות לי כמו הימור. כי אני לא מאמין ב100% כשמדובר בכל כך הרבה אנשים עם העולם שלהם ומה שעושה להם טוב. ובכל זאת להצליח למצוא משהו שהכי הרבה אנשים יוכלו להתחבר אליו באותו רגע, זאת הכוונה שלי.

לפעמים אני נותן לקהל לנוח עם איזה שיר שהם פחות מכירים, אולי קצת יותר איטי. רגע של הפוגה. לא צריך להגיד כלום, זה פשוט מה שנכון. ואני רואה על הפרצופים של חלק מהאנשים שזה קצת מוזר להם, אבל אז הם מסתכלים לצדדים וקולטים שיש הרבה אנשים שכן קלטו את הרגע. ובשנייה גם הם מתחברים. וזה גם רגע..

השבוע הכנתי רשימת שירים לאירוע מסוים, לבקשת בעלי האירוע. בדרך כלל אני לא סוגר רשימת שירים סופית לפני הערב. אני משאיר את רוב המקום לאילתורים, כמו אלה שדיברתי עליהם קודם. אבל השבוע הכנתי רשימת שירים, ופתאום הרגשתי שוב כמו בתחילת דרכי, כשלכל ערב הייתי מכין רשימה ומצגת סגורות. כמה תכנון זה דורש, כמה דימיון, כמה הבנה של איזו אווירה כל שיר יוצר. מאין הוא בא ולאן הוא הולך. זה כמו לתכנן את כל הערב מבחינת אנרגיות, ואז לנסות לקחת איתך את הקהל ולהעביר אותו את המסלול שדיימתי בזמן התכנון. הייתה משימה מאתגרת ומהנה, וגם האירוע יהיה מעולה. אבל כנראה שבכל זאת יהיו שם כמה סטיות קלות מהתוכנית.

כי ככה אני עושה את זה.

ככה זה חי.

לחיים