שירה בציבור, ערב זמר, בירה ונשירה - מה זה משנה איך קוראים לזה?

עוד מימיו הראשונים מלווה השירה בציבור את העם הישראלי, עם שירים שמזכירים כמה טוב היה פה פעם. אוקיי, אז פעם עבר מזמן ועכשיו כבר כמעט מחר, אבל השירה בציבור עדיין כאן, והאמת, נראה שהיא לא הולכת לשום מקום. כנראה שיש משהו במנהג הקדום הזה של לשיר ביחד שקצת מחבר אותנו לטבע שלנו - לבלות באופן הכי פשוט עם האנשים הקרובים לנו.  זה יכול להיות במעגל המשפחתי המצומצם, במעגל החברים המורחב, והקיצוניים אף יגידו שעם חבר'ה מהעבודה!

'פשטות' היא מבחינתי מילת המפתח.

כשאני חושב על ערב שירה אני ישר חושב על (ותסלחו לי על הקלישאה אבל ככה זה היה אצלנו באבן יהודה) חבר'ה שיושבים מסביב למדורה עם בקבוק יין ושרים שירים תוך כדי שיחה מתמשכת מלאה בדיחות פרטיות וצחוקים שמפריעים לשכנים לישון. הכי בית שאפשר.

גם היום בכל אירוע שאני מגיע אליו, הכוונה שלי היא ליצור את האווירה הנכונה שתפתח את החבר'ה ותגרום להם להרגיש שהם מרכז האירוע. את האווירה אני בונה גם בעזרת מילה פה מילה שם שמעלות לאנשים חיוך, וגם על ידי בחירת שירים מתאימים לכל אירוע בנפרד.

כבר למעלה מעשר שנים שאני מופיע בפני כל קשת הקהלים האפשרית - כל גיל, כל איזור בארץ, במסגרת העבודה, המשפחה, תנועת הנוער, הקיבוץ, עם אנשים שמכירים אחד את השני, עם כאלה שלא, אירוע למאות אנשים, ואירוע לעשרים איש בסלון.

שירים נכונים המסודרים בסדר הנכון יוצרים מבנה שמתקשר עם הקהל. ואז לא משנה אם הם בני 16 או 60, האירוע יהיה מוצלח. לכן את תכנית השירים אני מרכיב גם מבקשות מראש וגם מבקשות שזורמות תוך כדי האירוע באופן ספונטני. כמובן שלכל אלה אני מוסיף במינון מהתבלינים הסודיים שלי, והתוצאות מדברות בעד עצמן: